כדי להעביר את סיפורם של בעלי המלאכה והיוצרים השונים, יצרנו מגוון סיורי השראה. הרשמתכם לסיורים עוזרת לנו לתמוך ביצירה הישראלית ובמקצועות שעתידים להעלם.

רוצה לקרוא עוד סיפורים מרתקים על המקצועות שנעלמים מן העולם?

יוצק המזכרות שאיבד את פרנסתו

יעקב דבח (יליד 1941) - מייצר מזכרות לתיירים ממזק יצוק

"בגיל 15 המצב של ההורים לא היה טוב, אז הוציאו אותי מבית הספר ואמרו לך לעבוד, והייתי עובד עבור לירה ליום. עבדתי כמלחים בעסק של מחשבונים מכניים והיה שם לקוח היה לו בית מלאכה קטן ברחוב לבנדה והוא ביקש ממני כמה פעמים כל מני עבודות הלחמה קטנות, עד שהוא הציע לי לבוא לעבוד אצלו תמורת שלוש לירות וחצי ליום, שזה היה בשבילי המון כסף אז.

אחרי הצבא רציתי להיות שוטר, אבל ההורים שלי לא רצו כי הם חשבו שזה מסוכן. בשנת 1961 הייתי חייל משוחרר והתחתנתי, כי ההורים לחצו, החתונה היתה עם קרובת משפחה רחוקה שלנו שהגיעה מטורקיה, מאותו אזור שממנו גם אנחנו עלינו לארץ ב-1948.

כדי להתפרנס חזרתי אחרי הצבא לעבוד אצל יוסף. היום תביא לפה ילד ותגיד לו לעבוד, הוא יגיד לך "מה, אני חמור?", אבל אז לא היו אפשרויות כמו שיש היום וגם לא היה מי שיקדם אותי, אז נשארתי לעבוד פה עד היום. הציעו לי פעם להיות פקח בעירייה, אבל כבר הייתי יותר מדי שקוע בעבודה הזאת, שהרגשתי שאני לא יכול לעזוב. גם היום כשיעקב בן 80 הוא מספר שהוא מאוד אוהב את העבודה והיא מספקת אותו מאוד. "כשאין לי מה לעשות אני מגיע לפה, מה כבר יש לי לעשות בבית"?

ב-1972 יוסף החליט שהוא רוצה לסגור את העסק ולהפוך לסוכן שמשווק את המוצרים. הוא נותן ליעקב את המקום, וגם עוזר עם כסף בהתחלה כדי להביא פועלים שכירים, בתמורה להבטחה שיעקב ימכור את המוצרים שהוא ייצר רק לו. "לא עשינו חוזה, לא ניירות, הכל בכבוד של הפה". יעקב מצרף את אחיו אלי כדי שיעבוד איתו ומאז ועד היום הם שותפים לעסק שקוראים לו "האחים דבח".

 

חוץ מפריטים לתיירים מה עוד אתה מייצר?

כשעוד עבדנו עם נחושת היינו מייצרים גם כלים כמו קנקים, קומקומים וצלחות. היום כמעט הכל זה מזכרות לתיירים, אבל לפעמים יש בקשות מיוחדות. יש לקוח שבא לפני כמה חודשים וביקש שנייצר לו כלים ללוח שחמט, עד עכשיו הוא לא הגיע לאסוף את ההזמנה ויש קצת עבודה כמתנות פרסום לחברות.

 

אז בעצם אתה לגמרי תלוי במצב התיירות?

אחרי מלחמת ששת הימים הגיעו המון תיירים, אפילו את הזבל שאתה מטאטא מהרצפה היית מוכר. זה היה שיא השיאים. אבל קצת אחרי זה התחילו להגיע המוצרים מסין ומאז לא התקרבנו אפילו למה שהיה אז. עכשיו בקורונה הכל נגמר לגמרי. כל הסוכנים שאנחנו עובדים איתם גם נעלמו ולא היה למי למכור".

 

פעם היו בונים את המודלים ביד, ויצרו אותם אמנים מעולים. בתקופת הנחושת זה היה אחרת כי לא עבדנו עם תבניות אלא בלחצנות, שזו שיטה אחרת לגמרי. היינו לוקחים פלטה של נחושת ולוחצים אותה עם כלים ביד כדי ליצור צורות. אז כל פריט היה נראה קצת אחרת והייתה לנו אפשרות להיות קצת יותר יצירתיים", מסביר לי יעקב.

 

יש פה אלפי חמסות מסביב, זה המקום הכי מוגן מעין הרע. אתה בטח מרגיש פה מאוד בטוח.

אני לא מאמין בזה, אבל זו העבודה שלי צוחק יעקב.

 

אז מה זה, מזק בעצם?

מזק זה חומר שמשלב כמה סוגי מתכות, בעיקר ברזל, אלומיניום ועופרת והמקור שלו באיטליה. החומר מגיע בצורה של בלוקים גדולים ובאמצעות התנור אנחנו מתיכים אותם בחום של 500 מעלות ויוצקים לתבניות גומי. המזק הוא חומר נוח מאוד לעבודה ולתחזוקה בהשוואה לעופרת שהיא מסרטנת ולנחושת שהיא יקרה יותר. הוא גם חומר שקל לצפות אותו באיזה חומר שאתה רוצה. 

 

ומה מייצרים ממזק?

בגלל שמדובר בסגסוגת המזק הוא חומר חלש יחסית ולכן מכינים ממנו רק דברים קטנים, כמו סוגים שונים של מזכרות או דברים שימושיים יותר כמו מאפרות או קערות קטנות. אבל עיקר העבודה עם המזק היא למזכרות ופריטים לתיירים. עד שנות השבעים היינו עובדים רק עם נחושת, שהיא יקרה יותר, אבל אז כבר התחילו להגיע פריטים זולים מסין ומאז אנחנו עובדים עם מזק בלבד. כבר אין היום כמעט בעולם בתי יציקה שעובדים עם נחושת. על נחושת היינו עובדים בשיטה של לחצנות, אבל המזק זו עבודה של יציקה עם תבניות וכל הפריטים נראים בדיוק אותו הדבר. אני עדיין מציג אצלי בחנות פריטים נחושת ישנים מפעם. אני אוהב להתעסק איתם.