אורי אליעז, יליד 1931, הוא צייר מאז ילדותו. בבית הספר התיכון היה סטודנט לציור של אהרון אבני  - מייסדו של מכון אבני לאמנות ועיצוב בתל אביב.

בשנת 1947, בהיותו נער, החל אליעז ללמוד ציור בבצלאל.

מוריו בבצלאל היו איזידור אשהיים, יוסי שטרן, יעקב שטיינהרט, ירחמיאל שכטר ויעקב אייזנאכר, אשר שייכים לדור המייסדים של עולם האמנות הישראלית.

בפרוץ מלחמת העצמאות אורי הפסיק את לימודיו בבצלאל כדי להצטרף לארגון "ההגנה" ולקח חלק בהגנה על ירושלים.

בהמשך מלחמת העצמאות הצטרף אורי לגרעין נח"ל אשר נשלח לסייע בהגנה ובתפעול של הקיבוצים בית אלפא ועברון; אותו גרעין שבהמשך הקים את קיבוץ נחשון. כך, למשך שנים ארוכות עבד אורי כרועה צאן, יערן וחקלאי באזורי ספר שונים של מדינת ישראל הצעירה – והדבר ניכר באופן בולט ביצירתו.

במהלך שנים אלה, ובמקביל לעבודתו בשדות, עסק אורי  בציור ותיעד את יחסיו עם סביבתו הקרובה, הטבע, בעלי החיים והדמויות האנושיות שבשטח.

כחבר קיבוץ נחשון השתתף אורי בקורס ציור מטעם השומר הצעיר בגבעת חביבה ב -1953, בהדרכת יעקב וקסלר ונפתלי בזם. ב -1955, עדיין כחבר קיבוץ נחשון, השתתף בסדנת ציור בעין הוד בהדרכת מרסל ינקו, משה מוקדי ויוחנן סימון. ב -1956 השתתף במספר קורסי ערב לציור באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ולמד קרמיקה אצל הדוויג גרוסמן, אחת מאימהות הקרמיקה בארץ ישראל.

בתקופה זו החל אליעז לצייר בשמנים, רובם על נייר וחלקם על בד. סגנונו באותה תקופה היה פיגורטיבי במהותו, והוא ניסה לבטא בעבודותיו את הקשר בין האדם לנוף לבין החיים סביבו.

בשנת 1960 עבר אורי לחיפה. הוא עסק באיור ספרי ילדים ("הרפתקאותיו וגבורותיו של הברון מינכהאוזן", "אגדות ארץ הודו", "אגדות יהודיות", "ספר האידיליה" ועוד), ובעיצוב תפאורות  בתיאטרון חיפה. 

בתיאטרון עבד אורי לצד ציירי במה כמו תיאו רוט, ז'אק נואל ואריה נבון וכן באופן עצמאי במחזות כ "ערובה", "אל תיגע בנוימן", ״הנסיך הקטן","בר כוכבא","הקמיע המזל והעין הרע", "קשה להיות יהוד" ועוד.   

בתקופה זו נולדו ילדיו של אורי והתערוכה הראשונה שלו בשנת 1963, בגלריה צ'רמנסקי, תל אביב עסקה בעולם הפחדים של הילד, וכך אף נקראה. שם התערוכה ניתן לה על ידי מיכאל אוהד, מי שהיה באותה עת אחד ממבקרי האמנות החשובים ביותר בישראל.

בשנת 1968 נפצע אורי בשירות מילואים ברמת הגולן, ולאחריה לא יכול היה לשוב לעבוד בתיאטרון. לאחר תקופת שיקום ארוכה, עבר אורי להתגורר ביפו העתיקה ויצא לדרכו כאמן עצמאי באופן מלא. עד סוף שנות השבעים הציג אורי את יצירותיו ועבודותיו נרכשו על ידי אספנים ומוזיאונים בארץ ובחו"ל.

בהליכותיו לאורך הים, היה עובר אורי את המזבלה הישנה שהייתה קיימת בדרום יפו. בשנות ה -80 החל לאסוף חפצים מהמזבלה, וכן פסולת שהים פלט וחפצים שמצא בצידי הדרכים. מכל אלה החל אורי ליצור פסלי דמויות, וכיום יש בידיו מאות פסלים, המורכבים מטונות רבות של חומר ממוחזר. יואב דגון ז"ל ממוזיאון הרצליה היה הראשון להציג תערוכה של הפסלים  (1987), ולאחר מכן הם הוצגו בתערוכות אחדות בארץ. חלק מהפסלים אף הוצגו באגף הנוער במוזיאון ישראל.

 

מזה כשלושים שנה יצר אורי באנונימיות מוחלטת ויצירתו נעלמה לחלוטין מתודעת הקהל והממסד האמנותי. 

לאחרונה זוכה אורי לחשיפה מחודשת, לאהדת הקהל ולהתעניינות תקשורתית בזכות מיזם התיירות החברתי של מיטל כ"ץ, אשר פועלת על מנת להעניק ליצירתו את ההכרה לה היא ראויה בין דפי ההיסטוריה של האמנות הישראלית. 

מסע על עולמם המרתק של בעלי המלאכה והיוצרים בישראל

© כל הזכויות שמורות למיטל כץ Artour |  טל: 054-2424412 | https://www.mk-artour.com

  • whatsapp-icon23
  • Facebook Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Instagram Social Icon